​לבנון: מדינה במלכוד 2.0


אודי אבנטל | 21 במאי 2020


​מבט מדיני-ביטחוני | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות
14-5-20-MabatWeb.jpg

Photo:  Shahen books | CC BY-SA 4.0




חרף משבר הקורונה וצעדי הבידוד שננקטו בלבנון, בסוף אפריל חזרו מפגינים לרחובות ברחבי המדינה, למחאה שנמשכה כשבוע. ההפגנות החלו בטריפולי, והתפשטו לערים נוספות, מהדרום עבור דרך צידון ובירות ועד לבקעת הלבנון ולגבול סוריה.

 

ההפגנות מהוות "תזכורת" לכך שגחלי המחאה הגדולה שטלטלה את לבנון בשלהי 2019 - עדיין לוחשות, ועלולות לפרוץ שוב בשוך משבר הקורונה. היקפי המגיפה הרשמיים בלבנון נמוכים יחסית (כ-961 נדבקים, מתוכם כ-251 מחלימים ו-26 מתים) גם אם עפ"י ההערכות הממשלה מפחיתה משמעותית מחומרת ההתפשטות בפועל.

 

בשל המגיפה ההפגנות היו אמנם מצומצמות יחסית בהיקפן, אך אלימות יותר מהגל הקודם, אז הקפידו המפגינים על מחאה בדרכי שלום.  המפגינים חסמו כבישים, העלו באש בנקים, ניפצו כספומטים ושמשות מכוניות, והתעמתו עם כוחות הביטחון (אבנים, בקבוקי תבערה), שעשו שימוש בגז מדמיע, בכדורי גומי ואף בירי חי. בעימותים נהרג מפגין אחד, ונפצעו עשרות אנשי בטחון (צבא ומשטרה). 

 

כמו במחאת הענק שפרצה באוקטובר 2019, את ההפגנות האחרונות מניע המשבר הכלכלי וחוסר יכולתה של ממשלת דיאב, שקמה בינואר, לפתור את בעיות המשק ולספק שירותים בסיסיים לאזרחים. אזרחי לבנון ממשיכים לסבול מהפסקות חשמל תכופות (על רקע קריסת מערכת החשמל), הפרעות תקשורת וגישה לאינטרנט, תנאי תברואה לקויים, מחסור במים, במזומנים בכספומטים ובדלק (פרשת "דלק מזויף" מסעירה בימים אלה את המדינה).

 

כזכור, בגל ההפגנות ששטף את לבנון בסוף השנה שעברה המחאה הכלכלית הפכה במהירות לדחייה של השיטה העדתית, הפוליטית והכלכלית, נוכח ההבנה כי היא פשטה את הרגל ולא מסוגלת לספק יותר את צורכי האזרחים. לכך, הצטרף ממד של מרד חברתי בין-מעמדי ובין דורי נגד אליטות מושחתות, שניצלו מערכת שלטונית-חברתית שהסתאבה, כדי להתעשר.

 

תנאים כלכליים, פוליטיים וחברתיים אלה רק החריפו בשל משבר הקורונה.

 

ברמה הכלכלית - המשק הלבנוני מצוי במגמת הידרדרות חמורה. החוב החיצוני של לבנון, מהגדולים בעולם, ממשיך לתפוח והגיע ל-170% מהתמ"ג. תחזית קרן המטבע צופה בלבנון צמיחה שלילית של 12% (לעומת -1% לפני המגיפה). לבנון הודיעה במרץ, לראשונה, על חדלות פירעון (של אגרות חוב 'יורובונד') ותבקש מנושיה פריסה מחדש.

 

מערכת הבנקאות הלבנונית נמצאת בסחרור. על רקע משבר נזילות חמור, הבנקים הטילו מגבלות על יכולת בעלי החשבונות למשוך כספים, במיוחד מט"ח. הבנקים, הנשלטים על ידי בכירים במעגל הפוליטי, ניצבים במוקד המחאה נגד השלטון המושחת. המפגינים ממשיכים לדרוש את פיטוריו והעמדתו לדין של נגיד הבנק המרכזי, ריאצ' סלאמה, והשבת כספים בסכומי עתק ש"נשדדו" מהקופה הציבורית.

 

הלירה הלבנונית איבדה מעל 50% מערכה מאז אוקטובר והדולר נסחר בשוק השחור ב-4000 לירות (לעומת השער הרשמי העומד על 1500 לירות). עפ"י התחזיות האינפלציה צפויה להגיע לכ-30%, וממדי האבטלה היו גבוהים ביותר עוד לפני משבר הקורונה (37% בקרב בני 35 ומטה). בנסיבות אלה, יוקר המחייה ומחירי מוצרי היסוד והמזון נמצאים בנסיקה, ויותר ויותר אזרחים יורדים אל מתחת לקן העוני (~40%) ומתלוננים על מחסור במזון בחודש הרמדאן. בהפגנות האחרונות הגדירו חלק מהמפגינים את מחאתם כ"מחאת רעבים".

 

תפקוד הממשלה החדשה בצל משבר הקורונה, שב וממחיש את טענות הצעירים במדינה כי השיטה העדתית המושחתת והמסואבת לא עובדת יותר, וממשלה הפועלת על בסיסה אינה מסוגלת לפתור את בעיותיה החמורות של לבנון.

 

ממשלת דיאב, שהמפגינים קראו להתפטרותה, לא מצליחה, כמו ממשלת חרירי לפניה, לגבש תכנית רפורמות כלכלית ופיננסית, שתהיה מקובלת על הקהילה הבינ"ל ותביא למימוש התחייבויותיה לסייע ללבנון (הממשלה מבקשת סיוע בינ"ל והלוואות בהיקף של מעל 20 מיליארד דולר).

 

הממשלה, איבדה את אמון הציבור. כמו קודמותיה היא החליטה על שורת צעדים למאבק בשחיתות ולהחזרת הכספים הגנובים, אולם אלו נתפסות כריקות מתוכן. הממשלה כשלה בניצול ההזדמנות שסיפק לה משבר הקורונה, כדי להמחיש לציבור כי המדינה היא זו שיכולה לספק מענה לבעיות המגיפה.

 

בפועל, מחסור במט"ח לא איפשר לרכוש ציוד רפואי, והעדות השונות בלבנון זלגו לוואקום כדי לספק פתרונות (כספים, חבילות מזון) באזורי השליטה שלהן. הגדיל לעשות בהקשר זה, חזבאללה, בפער בולט של תקציבים ומשאבים לעומת יתר המפלגות העדתיות. הארגון השיק תכנית חירום בריאותית, במסגרתה טען שגייס כ-24 אלף מתנדבים (מהם 1500 רופאים ו-3000 אחיות ופרמדיקים), הקים בתי חולים, מרכזי בידוד מאולתרים וצי אמבולנסים, אותם הציג לראווה בסיור מיוחד לעיתונאים בתחילת אפריל. על רקע טענות כי הארגון מעדיף את אנשי שלומו ואת האוכלוסייה השיעית, הצהיר נצארללה כי חזבאללה נלחם במגיפה "עבור כל לבנון".

 

בנסיבות אלה, אזרחי לבנון, בדגש על הצעירים שבהם, ראו את העדות נכנסות לריק שהותיר חוסר התפקוד של המדינה הלבנונית, וקיבלו המחשה נוספת כי השיטה העדתית השנואה והמושחתת, נגדה הם יצאו בעוצמה בהפגנות סוף 2019, מושרשת ו"לא הולכת לשום מקום".

 

למרות הפרופיל הגבוהה של מהלכיו על רקע משבר הקורונה, ניכר כי חזבאללה נמצא במגננה. הארגון שנלחם על השליטה במשרד הבריאות בממשלת חרירי שהוקמה בינואר 2019, ולחץ על הקמת ממשלת דיאב שנה לאחר מכן, מזוהה יותר ויותר עם מחדלי מערכת הבריאות והשלטון. בין היתר על רקע זה, הארגון פועל לבדל עצמו מהבנקים, ונוקט בקו מאיים כלפיהם, תוך אזהרתם לבל ייגעו בכספי האזרחים ו"בחישה" במינויים בבנק המרכזי.

 

חזבאללה ספג ביקורת על רקע התנגדותו בתחילת המשבר להפסיק טיסות מאיראן, ובהמשך על יציאתו נגד הכרזה על  מצב חירום בלבנון, שיסמיך את צבא לבנון לטפל במשבר ברמה הלאומית. גם הסתייגותו מ'חבילות' סיוע בינ"ל משכה אליו אש. בנוסף, נפגעו תדמיתו וכיסו על רקע הכרזת גרמניה עליו כארגון טרור (ללא אבחנה בין זרועו הפוליטית והצבאית) ובצל חשיפת מעורבותו העמוקה בעיראק, באמצעות איש הארגון מחמד כות'ראני (שארה"ב הציעה 10 מליון דולר לכל המוסר מידע על פעילותו).

 

ולאן כל זה הולך? לבנון היא מדינה "ממולכדת" הסובלת משיתוק ומצויה עמוק בתוך עידן של חוסר יציבות וזעזועים, שסופו אינו נראה באופק. זאת, על רקע נחישות האליטות העדתיות המסואבות לא לוותר על השלטון מצד אחד, וחוסר יכולתן למשול במדינה בצורה יעילה, בשיטה הנוכחית, מצד שני. כך, המציאות המורכבת בלבנון, מקשה על הקמת מערך שלטוני חלופי, שיפתור את בעיותיה הכלכליות והתשתיתיות העצומות ויביא לשינוי מוחשי באיכות החיים של אזרחיה.

 

מהזווית הישראלית, בדרישה המתחדשת לפיטורי הממשלה ולשינוי הסדר הקיים בלבנון גלום פוטנציאל חיובי בדמות ביקורת גוברת נגד חזבאללה ויכולותיו הצבאיות, תוך השתת רסנים נוספים על הארגון בכל הקשור לעימות עם ישראל. עם זאת, במקרה שהארגון יידחק אל הקיר הוא עלול דווקא להגביר את המתיחות עם ישראל, כדרך להדוף ביקורת פנימית.  

 

בכל מקרה, תפקידו הבעייתי בלבנון, זיהויו כמי ששולט בממשלה הכושלת, וחשיפת מעורבותו השלילית באזור (בסוריה, עיראק ותימן) מספקת הזדמנות להגביר את הלחץ הבינ"ל על חזבאללה.  

 

במסגרת זאת, נכון למקד מאמץ דיפלומטי להרחבת מגמת הגדרתו כארגון בטרור (צרפת כיעד הבא), להוקעתו כזרוע של איראן באזור ולהגברת העיסוק הבינ"ל בסכנות תהליך התעצמותו, כולל ביכולות מדויקות, מחוץ לשליטת מדינת לבנון ותוך הצבת איום על שכנותיה, ובראשן ישראל.

 

מחקרים כבר הדגישו כי מצבה הכלכלי הקשה של לבנון מספק הזדמנות לייצר זיקה בין  חבילות חילוץ בינ"ל עבור הממשלה בבירות לבין דרישה להפסקת פעילותו הבעייתית של חזבאללה. זאת, באופן שיבהיר לדעת הקהל הלבנונית כי מדיניותו המזיקה של הארגון מעכבת את שיקום המדינה. במסגרת זאת, נכון להציף גם את נוכחותו הצבאית בדרום המדינה תוך הפרת החלטת מועבי"ט 1701, ואת האיום שמציב הארגון על כוחות יוניפי"ל תוך הכשלת משימתם.



מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות.




נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה UEvental@


מסמך מבט מדיני-ביטחוני הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>