תהליכים של התחדשות עירונית* הוגדרו על ידי גורמים ממשלתיים ועירוניים כצורך לאומי בוער המחייב גיוס משאבים, הסרת חסמים ועידוד המגזר הפרטי בהנעה של תהליכים אלה. בדו"ח בנושא "התכנית האסטרטגית לדיור לשנים 2017- 2040"  שנכתב על ידי צוות בינמשרדי בממשלה נקבע:

 "ללא התחדשות עירונית בהיקפים גדולים יותר משמעותית, נעמוד בפני קטסטרופה תכנונית של אזילת השטחים הפתוחים המיועדים לבינוי במרכז הארץ. השפעתו של משבר תכנוני זה תחרוג מגבולות מערכת התכנון ותשפיע על הכלכלה הישראלית - עליה חדה במחירי הדיור במטרופולין תל-אביב, עליה ביוממות ובעומסי התחבורה, פגיעה במוביליות האוכלוסייה, פגיעה ביתרונות האגלומרציה המצויים במרכז הארץ, פגיעה ביעילות הכלכלית של המשק ופגיעה בקצב הצמיחה."

קשה להפריז אפוא, בחשיבותם של תהליכים אלו ובפוטנציאל שלהם לתת מענה אופטימלי למצוקת הדיור שהולכת וגדלה. תפקידם אינו מתמצה  בהגדלת היצע יחידות הדיור וצפיפות ערים, אלא יש להם בנוסף, תפקיד מרכזי ומשמעותי בתכנון ערים חכמות, בעיצוב קהילות ויחסים חברתיים, בפיתוח מרכזי תעסוקה וביצירת סביבה עירונית בת-קיימא.

* "התחדשות עירונית" - סל של כלים תכנוניים ומשפטיים שמופעלים באמצעות גופים ציבוריים ופרטיים במטרה להחיות שכונות ישנות ולאחותן מחדש כחלק מרקמה עירונית מתפקדת התורמת לכלכלת העיר, לסביבתה ולחיי החברה והתרבות שמתקיימים בה. "פעולת ההחייאה" מתבצעת לרוב באמצעות תכניות בינוי ממשלתיות, כמו תמ"א 38, עיבוי בינוי ופינוי בינוי שנתמכות באסדרה וחוקים שונים (כמו חוק התכנון והבניה, חוק מיסוי מקרקעין, חוק המקרקעין, ועוד).

פניות למידע נוסף במייל: aura@idc.ac.il